וירוס הרפס חתולים (Feline Herpes Virus-I – FHV-I) גורם למחלת דרכי נשימה עליונות ויראלית ולדלקת עיניים ויראלית בחתולים, בעיקר בחתלתולים וחתולים צעירים, אך לעיתים גם במבוגרים יותר. הנגיף עובר מהחתולה לגורים בזמן המלטה והנקה, וכן מחתול לחתול באמצעות הפרשות מהאף ומהעיניים.
סימני המחלה
זיהום אקוטי נפוץ בחתלתולים ובחתולים צעירים. סימני מערכת נשימה כוללים התעטשויות והפרשות מוגלתיות מהאף ומהעיניים וחוסר רצון לאכול. סימנים בעיניים כוללים: דלקת לחמית בשתי העיניים, הפרשה מימית שהופכת למוגלתית (לבנה-צהובה) המלווה במצמוץ עפעפיים ולעיתים חוסר יכולת לפתוח את העין בשל כמות רבה של מוגלה. המוגלה נגרמת כתוצאה ממעורבות של חיידקים המתיישבים בלחמית הפגועה. הנגיף עלול לחדור גם לתאי אפיתל הקרנית ולגרום לכיבים (פצעים) שטחיים.
כ-80% מהחתולים מחלימים מהשלב האקוטי, אך הופכים ל”נשאים” של הנגיף, כלומר- הנגיף “מתחבא” בתוך תאי עצב באזור הראש וכך מערכת החיסון אינה יכולה לתקוף ולחסל אותו. שלב זה קרוי ’שלב לטנטי’, כלומר- לא פעיל. הנגיף עלול להתפרץ שוב בחתולים מבוגרים, במצבי לחץ (סטרס) מסוימים כגון: ניתוח, המלטה והנקה, טפול ממושך בסטרואידים ומחלות המדכאות פעילות מערכת חיסון כמו איידס חתולים- FIV. הסימנים הקליניים בחתולים מבוגרים כוללים דלקת לחמית (לחמית אדומה וגדושה), ולעיתים גם דלקת קרנית- keratitis. עלולים להופיע כיבים בקרנית, בד”כ שטחיים, אך אלו יכולים להפוך לעמוקים בעקבות זיהום משני בחיידקים. בד”כ אין סימנים של מע’ נשימה עליונה שאופיינית לגורים. דלקת עיניים זו אורכת מס’ ימים, כאשר הגוף מצליח להתגבר על הזיהום, שוב עובר הנגיף לשלב רדום. כאשר הדלקת חוזרת לעיתים קרובות ולזמן ממושך, הדבר מצביע על קושי של מערכת החיסון להתגבר על הנגיף ואז יש צורך בהתערבות רפואית נמרצת על-מנת לעצור את התהליך.
סיבוכים
רוב הגורים יחלימו לבד גם ללא טיפול, אך עלולים להופיע סיבוכים הכוללים הדבקויות של הלחמית לקרנית (symblepharon)- מצב בלתי הפיך אשר עלול לפגוע בראיה וכן הידרדרות של כיבים עמוקים בקרנית עד לאובדן העין. (ראה תמונה)
בחתולים מבוגרים סיבוכים של המחלה כוללים עין יבשה- keratoconjunctivities sicca, – corneal sequestrum- מחלה שתתואר בנפרד ו- keratitis כרוני.
אבחון
אבחון במרפאה נעשה לרוב על-פי הסימנים הקליניים, אשר הינם אופיניים מאוד להדבקה בנגיף. בידוד הוירוס בפועל לא מבוצע, אלא למטרות מחקר.
טיפול
בחתלתולים, כאשר קיימת דלקת בדרכי נשימה עליונות- אנטיביוטיקה רחבת טווח דרך הפה ושימוש במשחה אנטיביוטית לעין, רצוי ממשפחת הטטרציקלינים. אם יש מעורבות גם של הקרנית, ניתן לשקול גם טיפול בטיפות אנטי-וירליות. הבעיה בתרופות אלו היא שיש לתת טיפול 5 פעמים ביום, שאם לא כן הטיפול לא יהיה יעיל.
בחתולים מבוגרים אשר בהם יש חזרתיות לעיתים קרובות וסימנים קליניים חמורים, לפעמים לא מספיק טיפול במשחה אנטיביוטית ויש צורך בשימוש בתרופות אנטי ויראליות. תרופות אלו כוללות: Triflurothymidine, Iodoxouridine. התרופה Zovirax, אשר מצויה בשימוש נרחב ברפואה ההומנית לטיפול בהרפס, נמצאה כי אינה יעילה כלל לטיפול בהרפס חתולים! אולם מחקרים חדשים מראים יעילות בשימוש בתרופה מאותה המשפחה, פמציקלוביר (FAMCICLOVIR). זוהי טבליה למתן דרך הפה. תרופה זו אינה נמצאת במרפאות הוטרינריות אך ניתן להשיגה במרפאתנו.
בשנים האחרונות נכנסו עוד שני טיפולים שנמצאו יעילים: interferon בטיפות עיניים או דרך הפה- מעודד את מערכת החיסון לפעול כנגד הנגיף ו- L-Lysine, חומצה אמינית אשר מתחרה עם חומצה אמינית אחרת המצויה בגנום של הנגיף. ע”י כניסת הליזין לתוך הגנום, נפגעת פעילותו של הנגיף.
כאשר יש תגובה דלקתית חזקה בקרנית ניתן לשקול טיפול בטיפות סטרואידים. טיפול בסטרואידים הינו בעייתי: אסור להשתמש בהם כאשר הנגיף פעיל, משום שהסטרואידים פוגעים בהתמודדות מערכת החיסון ולמעשה עלולים להחמיר את המחלה. יש להשתמש בהם כאשר מדובר בסיבוכים של המחלה, שלא נובעים ישירות מפגיעת הנגיף.
הטיפול בהרפס הינו מתסכל משום שהנגיף לעולם לא נעלם מהגוף. מטרת הטיפול אינה לרפא, אלא לעזור למערכת החיסון להתמודד עם הנגיף כך שיחזור למצב לא פעיל. לעיתים קשה להשיג ריפוי מלא לאורך זמן של הסימנים הקליניים ומטרת הטיפול במקרים אלו להקל על הסימנים הקליניים ולהוריד את תדירות הופעתה.
