מחלה המלווה במוות הדרגתי של תאים ברשתית העין, עד למצב של עיוורון מוחלט. המחלה מופיעה בגזעים רבים וגם בכלבים מעורבים.בכדי להבין את מהות המחלה, יש להבין תחילה את תפקיד הרשתית. הרשתית ממוקמת בחלק האחורי של גלגל העין. אור הנכנס לעין ומגיע לרשתית פוגע בתאים מיוחדים המצויים בה הרגישים לאור. תאים אלו קרויים פוטורצפטורים- חיישני אור. בתאים אלו מתחיל תהליך כימי אשר גורם לגירוי עצבי. גירוי זה עובר דרך שכבות הרשתית, מגיע לעצב הראייה ומשם למוח, שם עובר עיבוד לקבלת תמונה.
ישנם שני סוגי חיישנים. חיישנים שרגישים לתנאי חשיכה הקרויים קנים- RODS וחיישנים הרגישים לאור הקרויים מדוכים- CONES. לכלבים וחתולים מס’ גדול של- RODS- מדוכים יחסית לבני אדם ולכן הם בעלי ראיית לילה טובה יותר. בני-אדם וקופים לעומת זאת, מבחינים טוב יותר בצבעים. ולהם איזור מיוחד ברשתית המכיל רק חיישנים מסוג CONES.בתהליך ניוון הרשתית נפגעים קודם כל המדוכים ולכן נפגעת הראיה התנאי חושך ובשלבים מתקדמים יותר הקנים. בשלבים אחרונים של המחלה הכלב למעשה אינו מסוגל לקלוט אור והופך לעיוור.
.
סימנים קליניים
ניוון רשתית אינה מחלה כואבת ואינה גורמת לעין אדומה, דמוע או סימנים חיצוניים
כלשהם, ולכן הבעלים לא יבחינו בד”כ בבעיה עד לשלבים מתקדמים.
הסימנים הראשונים של המחלה מתבטאים בירידה בראיה בחושך. בעלים מדווחים על היתקלות בחפצים בחושך, הרתעות מלהיכנס לחדר חשוך, סירוב לרדת במדרגות אם נכבה האור, חוסר התמצאות וחוסר בטחון בזמן טיול ערב. בהמשך מופיעה ירידה בראיה גם בתנאי אור.בחלק מהמקרים בהם מופיעה המחלה, מופיעה גם קטרקט – עכירות עדשת העין. הסיבה נעוצה בכך שהרשתית הפגועה משחררת רעלנים שעלולים לגרום לקטרקט.אבחון
ההיסטוריה של ירידה בראיה בלילה היא מאוד אופיינית למחלה, שכן לכלבים באופן נורמאלי אין שום בעיה להסתדר היטב בתנאי חשיכה.
הווטרינר בודק את הרשתית באמצעות מכשיר הקרוי אופטלמוסקופ. סימנים המעידים כוללים ניוון כלי-דם של הרשתית, שינויים ברפלקטיביות (החזר אור) מהרשתית, ובשלבים מאוד מתקדמים גם שינויים בעצב הראיה.
אבחון ודאי של המחלה מתבצע באמצעות בדיקה הקרויה ERG- Electroretinogram. בדיקה זו בודקת את הפעילות החשמלית של הרשתית בתנאי אור וחושך.
טיפול ופרוגנוזה
לצערנו, לא קיים טיפול למחלה, גם לא בשלבים התחלתיים. קצב התקדמות המחלה שונה בין כלב לכלב ולכן לא ניתן לצפות מתי יגיע הכלב לעיוורון מוחלט.
כדאי לזכור שכלב עיוור אינו חולה ואינו סובל מכאבים ואין סיבה להרדימו בשל כך!!!
מכיוון שאובדן הראייה אינו פתאומי, הכלב מתרגל למצב בהדרגתיות ונעזר בחוש השמיעה, הריח והמישוש, חושים אשר מפותחים בכלב הרבה יותר מאשר בבני-אדם.
חשוב לזכור לא לבצע שינויים בסביבה בה חי הכלב: שינוי מקום רהיטים, הכנסת חפצים חדשים אשר הוא עלול להיתקל בהם וכו’. יש להשאיר את המזון והשתייה של הכלב במקום קבוע. כדאי להרגיל את הכלב למסלול הליכה קבוע בזמן טיול בחוץ, כדי שגם כאשר יהיה עיוור לחלוטין יוכל להסתדר.
