תסמונת הורנר אינה שכיחה אך קוראת לעיתים בכלבים, חתולים, סוסים וחיות אחרות. הסימפטומים כוללים עין שקועה, “נפילה” של עפעף עליון, אישון קטן מהעין השנייה ועפעף שלישי מורם.
יש להבדיל בין תסמונת הורנר לבין דלקת תוך עינית- יובאיטיס, שכן לשניהם סימנים דומים.
תסמונת הורנר נובעת מלקות עצבית. כדי להבינה יש להבין תחילה את תפקוד מערכת העצבים בגוף:
מערכת הגוף מתחלקת לשניים: לחלק אחד במערכת אתה ער ושולט עליו והחלק השני מצוי תחת בקרה אוטונומית ואין לנו שליטה עליו. אתה יכול להרגיש שקר לך, להגיב לגירוי באופן מודע בכך שתלבש סוודר, אך אין לך שליטה בצמרמורות שנגרמות מהקור. באופן דומה, אתה לא צריך לחשוב או לעשות משהו מודע כדי להפעיל את הלב.
המערכת האוטונומית- המערכת שאין לך שליטה עליה מתחלקת גם היא לשניים- מערכת הפועלת בזמן מנוחה של הגוף ובזמן פעולות רגילות- המערכת הפאראסימפטטית, והמערכת שנכנסת לפעולה במצבי לחץ- המערכת הסימפטטית. באופן נורמאלי קיים איזון עדין בין שתי המערכות. כדי להמחיש את פעילות המערכות: אם מישהו תוקף אותך עם סכין, האישונים מתרחבים, קצב הלב עולה והגוף נערך למעשה למתקפה. זהו גירוי שעליו מגיבה המערכת הסימפטטית.
העין מקבלת עצבוב משתי המערכות- הסימפטטית והפאראסימפטטית. אם מסיבה כלשהיא נחסם העצבוב הסימפטטי לעין, ייווצר חוסר איזון כך שהמערכת הפראסיפטטית תעבוד ביתר. כתוצאה מכך האישון יקטן וכל השרירים מסביב לעין יתרפו. העין תשקע בתוך ארובת העין, עפעף שלישי יעלה כתוצאה מכך והעפעף העליון יראה נפול. זהו סינדרום הורנר.
העצב הנושא את העצבוב הסימפטטי לעין עובר דרך ארוכה מאוד: הוא מתחיל במוח, יורד לאורך עמוד השדרה, יוצא ממנו בבית החזה ומשם חוזר למעלה לאורך הצוואר, צמוד לעורק הקרוטיד (עורק הצוואר) והוריד הג’גולרי (וריד הצוואר), עובר דרך האוזן התיכונה ונכנס לעין.
בתסמונת הורנר מתרחשת פגיעה במערכת הסימפטטית של העין. הפגיעה יכולה לקרות בכל מקום לאורך המסלול שתואר, ויכולה להיגרם מסיבות שונות: גידול במוח, פגיעה בעמוד שדרה צווארי, גידולים בבית-חזה, פציעות וטראומות לצוואר, זיהום באוזן תיכונה, תגובה אוטואימונית למערכת העצבית ולבסוף- פגיעה עצבית ממקור לא ידוע- ספונטאני (ללא סיבה שניתן לאבחן אותה).
מכל הכלבים המאובחנים בתסמונת הורנר, 90% או יותר יהיו בגיל ביניים ומגזע גולדן רטריבר. הגזע השני בשכיחותו ללקות בתסמונת זו הוא קוקר ספנייל. בגזעים אלו מאובחן סינדרום הורנר ספונטאני, ברוב המקרים בגזעים אלה לא נמצא הגורם ללקות והחלמה ספונטאנית תחול לאחר כ- 16 שבועות. בניגוד לכלבים, בחתולים לא מופיע סינדרום הורנר ספונטאני. סיבה נפוצה בחתולים היא דלקת אוזן.
בדיקה פיזיקאלית יסודית ושלילת הגורמים האחרים לסינדרום היא הכרחית. קיים מבחן תרופתי פשוט המתבצע ע”י רופא העיניים הממקם את הפגיעה לאורך העצב- פגיעה בעצב מאחורי העין או באזור אוזן תיכונה היא בעלת סיכויי החלמה טובים יותר. פגיעות מוחיות או לאורך עמוד שדרה ובית חזה הם בעלי פרוגנוזה פחות טובה להחלמה.
אם מאובחן סינדרום הורנר ספונטאני, דרוש רק זמן להחלמה ואין צורך בטיפול. בשאר המקרים הטיפול בהתאם לסיבה לסינדרום.
