ניוון רשתית פתאומי – SARD- Sudden Acquired Retinal Degenaration
מחלה בה מתרחש אובדן ראיה פתאומי, עלול לקרות בכל כלב גזעי או מעורב, בד”כ בכלבים בגיל ביניים-7-14 שנה, יותר בנקבות מאשר בזכרים. במחלה זו נהרסים באופן פתאומי כל התאים ברשתית הקרויים פוטורצפטורים – חיישנים לאור מסוג קנים ומדוכים (Rods and cones). הסיבה לתהליך אינו ברורה לרפואה הוטרינרית, ואין לה פתרון רפואי או דרך למנוע אותו. מהם סימני המחלה?
הסימנים המתוארים על-ידי הבעלים הם עיוורון אקוטי, לעיתים בן לילה. לפעמים בעלים מדווחים על הפרעה בראיה ששמו לב אליה כ-5-10 ימים לפני האירוע. בחלק מהכלבים מופיעה גם תלונה על שתית יתר והשתנת יתר בשבועות שקדמו לאירוע. חלק מהבעלים מדווחים גם על ירידה בשמיעה ובחוש הריח.
בבדיקה אופטלמולוגית לא נראים שינויים בעין. האישון מורחב ובד”כ לא מגיב לאור, אך מלבד זאת אין סימנים היכולים להצביע על המקור לבעיה, הרשתית עצמה בבדיקה אופטלמוסקופית של קרקעית העין נראית נורמאלית.
כיצד מאובחנת המחלה?
קיימות סיבות נוספות לעיוורון אקוטי אותם יש לשלול. אלה כוללים: דלקת של עצבי הראיה, גידול מוחי או מחלות דלקתיות של המוח.
כדי לשלול או לאשר את סינדרום ה- SARD, מתבצעת בדיקת ERG- Electroretinogram. זוהי בדיקה חשמלית של הרשתית (בדומה לא.ק.ג. שהיא בדיקה חשמלית של הלב). כאשר תאי הרשתית מתפקדים, מתקבל תרשים אופייני. בסינדרום ה- SARD מתקבל קו ישר המעיד על מות תאי הרשתית וחוסר תפקוד שלה.
קו ישר בבדיקת ה- ERG מאשר כי מדובר ב- SARD וכי מקור העיוורון הוא מהרשתית ולא המוח או עצב הראיה. אם מתקבל תרשים של פעילות רשתית תקינה, הרי שיש לבדוק סיבות אחרות לעיוורון, הסיבה השכיחה ביותר תהיה דלקת של עצבי הראיה, אשר גורמת לסימנים קליניים זהים של עיוורון אקוטי בשתי עיניים ושכיחה בהרבה ממחלות מוחיות.
בדיקות נוספות שיש לבצע הם בדיקות דם במקרה של דיווחים על שתית יתר והשתנת יתר. בחלק מהמקרים מאובחנת מחלה הקרויה קושינג- יתר פעילות של בלוטת האדרנל- מחלה אשר יש לטפל בה. גם במקרים שקושינג מאובחן יחד עם SARD, לא נמצא הקשר ביניהם, ויש לדעת כי טיפול במחלת הקושינג לא יחזיר את הראיה.
האם יש טיפול?
כמו במחלות ניווניות אחרות של הרשתית, אין טיפול. כאמור, מדובר בסוג של תאי עצב מתים, ותא עצב שמת הגוף לא יודע להחליפו בחדש.
למרות שהרפואה הוטרינרית לא יודעת את הסיבה לבעיה ואין ביכולתה לטפל בה, יש לזכור שזו לא מחלה כואבת. הכלב אומנם עיוור, אך אינו בכאבים!! הכלב מרגיש מבולבל וחסר אונים כפי שאנו היינו מרגישים אם היינו קמים יום אחד ומגלים שהתעוורנו, אך תוך מספר ימים הכלב לומד להסתגל למצב החדש ומשתמש בחושים האחרים של שמיעה ומישוש כדי לתפקד היטב בסביבתו. חושים אלו מאוד מפותחים אצל הכלבים, הרבה יותר מאנשים ובעלים רבים מופתעים לגלות באיזה יעילות לומד הכלב להסתדר בסביבתו החדשה. |
